דף הבית בלוג מנהלת בית הספר מידע להורים פינת יועצות חדר מורים יצירת קשר
 
 
 
בחודש אוקטובר אמנון שרון, מחבר הספר "שפוי בדמשק" לספר את חוויותיו הבלתי- נתפסות לתלמידי שכבה י"א במקיף. בתחילה היה קשה להאמין שהאדם הזה שעומד על הבמה, מחייך ומתבדח על כל העניין, שהאדם הזה עבר את כל מה שעבר. אך ככל שנכנס יותר ויותר עמוק לפרטי העניין, הסיפור קם לתחייה מחדש.
14:57 (17/10/17) טלי הראל

אוקטובר 2017 'שפוי בדמשק' – אמנון שרון בחודש אוקטובר אמנון שרון, מחבר הספר "שפוי בדמשק" לספר את חוויותיו הבלתי- נתפסות לתלמידי שכבה י"א במקיף. בתחילה היה קשה להאמין שהאדם הזה שעומד על הבמה, מחייך ומתבדח על כל העניין, שהאדם הזה עבר את כל מה שעבר. אך ככל שנכנס יותר ויותר עמוק לפרטי העניין, הסיפור קם לתחייה מחדש. שרון התגייס כלוחם שריון, סיים את תפקידו, מונה למ"פ מילואים, התחתן עם בלה חברתו, עבד במפעל טקסטיל, והתחיל את חייו למעשה. בערב יום כיפור 1973 אמנון שרון ואשתו התפלאו מכמויות המכוניות הבלתי-רגילה שהייתה בכבישים, וכבר בשבת בבוקר כבר הוזעק לימ"ח(יחידת מחסני חירום). המג"ד, עוזי מור, סיפר לו על אלפי טנקים סוריים שנפרסו ברמה וש"כנראה עומדת לפרוץ מלחמה". שרון נצטווה לעלות עם פלוגת המילואים שלו. "בדיעבד הסתבר שבאותו זמן טנקים סוריים כבר פרצו לרמה, אבל אנחנו לא ידענו עדיין כלום". הימ"ח כבר היה ריק מטנקים תקינים, ולשרון צוותו עשרה טנקים פגומים המיועדים לשיקום, במקום 72 פגזים צויד כל טנק רק ב-12 פגזים, ולא נעשה תיאום כוונות, "אבל התחושה הייתה ש-מה זה חשוב בכלל?, הרי אנחנו לוקחים אותם בהליכה, רק מהרעש הם יברחו". שלושה טנקים נשרו בדרך, ועם שבעת הנותרים נצטווה שרון להיכנס מיד לאזור שנקרא "ציר הנפט" באורות כבויים. זמן קצר אחרי שנסעו באפלה, בכביש הצר, ניחתה עליהם אש תופת. "נכנסנו למארב של חטיבת טנקים סורית. כל הטנקים חטפו פגיעה ישירה, ואלה שקפצו מהטנקים רוססו במקלעים מטווח קרוב". הטנקים בערו, שרון חילץ את אנשי הצוות שלו מהטנק. בעודו מטפס על טנק בוער בניסיון לפרק את מקלע הטנק, נהדף מפיצוץ אדיר - הפגזים שהיו בטנק התפוצצו. כשהתעורר מעלפונו, שרוף ידיים ופצוע ראש, ראה סביבו טנקים סוריים, "חשבתי שטעיתי בניווט, לא האמנתי שכל הטנקים האלה הגיעו לצד שלנו. איפה השריון שלנו? איפה חיל האוויר?" כעבור זמן קצר גילה אותו חייל סורי ששלף ביד רועדת אקדח. הובילו אותי לטנק סורי, נתנו לי מים, התנהגו למופת". משם כבר הובל בעיניים קשורות ויחס הרבה פחות עדין לדמשק, "פה ושם צ'פחות בדרך". שרון מצא את עצמו בחדר רחב, מוצף אור ניאון, "מאחורי שולחן ישבו ערבי מבוגר עם עיניים חודרות, ובחור גבוה עם חיוך נחמד, שנראה לי תימני. הייתה לו עברית של צבר". לימים יתברר שאותו "תימני" היה אכן ערבי ישראלי, תושב הכפר עראבה ששימש כמתורגמן בחקירות של הסורים. "התחילו לשאול אותי: שם, מספר אישי, דרגה - את השריונאים לא מכינים לשבי, אותנו מכינים רק לזה שיגרדו אותנו בשפכטל מהטנק. תגידו, 'דוגרי', אני אומר להם, ,אם קצין שלכם ייפול אצלנו, הוא ידבר?'. שניהם השתתקו בבת אחת. "תפסנו אותך! אמרת "דוגרי" - אתה קצין מודיעין, אתה יודע ערבית!". ניסיתי להסביר להם ש'דוגרי' זה בעברית בכלל, ושאני לא יודע כלום בערבית חוץ מ'כוס אוחתק'. הערבי קם, דפק על השולחן, שמו לי שק שחור על הראש, ופה התחילה סוריה". הוא הוכה באלות ובכבלי ברזל, טקס שיחזור על עצמו יום יום במשך חודשים, והושלך לצינוק בכלא שנודע כ"מוסד המודיעין השני הסורי. "בתחתונים, הידיים קשורות, על רצפת בטון עם חצץ ושברי זכוכית, ללא שמיכה או מזרן. כמו חבריו לשבי, הוא עונה במכות חשמל, פלאקות ברגליים, עקירת ציפורניים ועוד אמצעים שטניים שהיו שמורים לשבי הסורי. אחרי חודש הועבר לצינוק בכלא "אל-מאזה" הידוע לשמצה, שם נמשכו העינויים הקשים, "אבל התנאים השתפרו - הרצפה הייתה רק עם חצץ, בלי זכוכיות". "אני בכלל לא אדם דתי, אבל חיברתי תפילה לאלוהים והתפללתי שלוש פעמים ביום. בסוף התפילה שמעתי מדי פעם קול שאמר לי ‘אמנון, תמשיך, אלוהים אתך'. זה נשמע אולי הזוי, אבל זה עזר לי, ולמרות שהייתי בתחתונים, ובחוץ היה שלג, לא חליתי אף פעם". את התפילה, אגב, הוא ממשיך לומר גם היום, שלוש פעמים ביום. "התחלתי לחלום חלומות שחזרו על עצמם", הוא מספר, "חלמתי שמגיעים שלושה אנשי הצלב האדום, קירחים ושמנמנים, והם אומרים לי שמתנהל משא ומתן עם הסורים על חילופי שבויים, ושנשתחרר ב-8 ביוני. החלום היה בנובמבר, אבל זה נתן לי תקווה, וכשכבר לא הייתי מסוגל יותר לעמוד בכאבים הייתי שומע קול שאומר לי ‘אמנון, תחזיק מעמד, כל יום שעובר מקרב אותך ל-8 ביוני'". בסופו של דבר אכן הגיעו אנשי הצלב האדום, "אומנם רזים ולא שמנמנים", והביאו איתם גלויות מהבית, אבל מה שמוזר עוד יותר - שרון וחבריו לשבי השתחררו ב-6 ביוני 1974, "יומיים לפני הזמן", הוא מחייך וצוחק. v בסוף הרצאתו נתן שרון כמה חיזוקים שעזרו לו בשבי, ויכולים לעזור לכל אחד בחיים: הדברים הרעים תמיד באים אלינו- ועם זה אנחנו צריכים לנצח ולהתמודד. כבר קרה ה"דבר הרע", ובמקום להיות עם פרצוף מר, תהפוך את המר לרם ותהיה עם פרצוף מורם. להבדיל בין "מקווה" ל"מאמין"- כשאתה מקווה יש אופציה לאכזבה, כשאתה מאמין אתה אופטימי נטו. עדי דיין - צוות מצוינות, מקיף ז', אשדוד

 
 
מגמות ייחודיות
מידע להורים
מעורבות חברתית
למידה בחירום
הערכה חלופית
מצוינות והצטינות
אירועים  
תחרויות ארציות
מרחב חברתי-ערכי
מידע לתלמידים
טקסים
למידה משמעותית
שבוע אקדמיה
סקרים ומשובים
מעורבות קהילתית - אירועים
כתבו עלינו בעיתון
מערכת שעות
יעוץ - פורומים